כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֤ר הֶעֱלֵ֙יתִי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָֽאֶהְיֶ֛ה מֵאֹ֥הֶל אֶל־אֹ֖הֶל וּמִמִּשְׁכָּֽן׃
ערבי נחל
דברי הימים (א', כח) ויקהל דוד את כל שרי ישראל כו' ויקם דוד המלך על רגליו הודיע כי עם היותו מלך רב ושליט והיה זה לעת זקנתו, מ"מ לפי שרצה לעשות דבר גדול לאסוף נדבה לבנין בית המקדש עמד על רגליו שהרי אפילו בסתם צדקה כך הוא, כנודע מסידור הארי"י ז"ל גבי ואתה מושל בכל ויאמר שמעוני אחי ועמי אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ה' לפי שרצה לומר לבנות בית המקדש להשראת שכינה, ואין זה דרך כבוד לומר כך כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, לזה אמר שהבית הוא מנוחה לארון הקודש כי היה תמיד מטולטל, כמש"ה (דברי הימים א יז, ה) ואהיה מתהלך מאהל אל אהל, ועכשיו יהיה מנוחה לארון, ובדרך העברה אמר עוד כמטמין תחת לשונו ולהדום רגלי אלהינו ר"ל כי גם כביכול בית דירה יהיה להשראת שכינתו, כי אף שהשמים ושמי השמים לא יכלכלו הודו מ"מ מאהבתו לישראל צמצם שכינתו בין ב' בדי ארון.